אגרא דכלה
(ב"ר פ"ב ג') וחושך, זה דורו של אנוש על שם והיה במחשך מעשיהם וכו' (ישעיה כט טו), עיין ברמב"ם ריש הלכות ע"ז (פ"א ה"א), שטעות דור אנוש היה שאמרו שמהראוי לעבוד להשרים וכוכבים ומזלות אשר הם מנהיגי הטבעיים, ולהם מסר הש"י את העולם להנהיג בשפלים אבל לא כפרו מציאת השם, עד כאן תוכן דבריו. וכבר בעניינו פירשנו זה ובכתוב הוא אפקירותא וטעות גמור, כי זה שייך במלך בשר ודם שהמלך אינו בכאן, צריך לעבוד להשר המתמנה מן המלך, מה שאין כן בהיכל המלך, כנודע (קידושין מ"ג ע"א) שנתחייב אוריה כשאמר לפני דוד ואדוני יואב (שמואל ב' יא יא). והנה הש"י מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה, והנה כת אפיקורסים מזלזלים בעבודתו ית' ומראים סלסול בעצמם שהוא עבור רוממת הש"י מסר עולמו לשרים והם ינהיגו בשפלים כי אין כבודו בכך, וכבר נאמר על זה בזוהר הק' אשר יומרוך למזימה (תהלים קלט כ), תיפח רוחם של כת האפיקורסים דבהפקירא ניחא להו וטמון בקרבם רוח טועים להמשך אחר תאוות העולם, על כן אומרים שהש"י נעלה ומרומם על כל ומסר עולמו לשרים מנהיגים. וזהו והיה במחשך מעשיהם, שנראה מענינם שמגדילים גדולת הבורא, וחובן טמון בקרבם להפקיר את עצמם לעשות הרע בעיני ד', והבן ברוך השם נפשנו בחיים:
ישמח משה
במדרש תהלים (שוח"ט) מזמור א' (א-ו) הובא בעקדה ריש שער י"ב וז"ל, (תהלים א א) אשרי האיש אשר לא הלך זה נח, בעצת רשעים זה דור אנוש, ובדרך חטאים לא עמד זה דור המבול, ובמושב לצים לא ישב זה דור הפלגה, (תהלים א ב) כי אם בתורת ה' חפצו, אלו שבע מצות שניתנו לו, ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהבין דבר מתוך דבר אמר למה צוה הקב"ה להביא מן הטהורות ז' ז', אלא להביא מהן קרבן. (תהלים א ג) והיה כעץ שתול על פלגי מים, ששתלו הקב"ה בתיבה על פני המים, אשר פריו יתן בעתו זה שם, ועליהו לא יבול זה חם, וכל אשר יעשה יצליח זה יפת. (תהלים א ד) לא כן הרשעים זה דור המבול, כההיא דתנינן (סנהדרין ק"ז ע"ב) דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, (תהלים א ו) כי יודע ה' דרך צדיקים אלו נח ובניו. והמדרש הזה אומר דרשוני וחיו. ונראה לי לבארו כיד ה' הטובה עלי, ומקודם נקדים לבאר הפסוקים בתהלים (קי"ג) (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, (תהלים קיג ה) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת, (תהלים קיג ו) המשפילי לראות בשמים ובארץ, וגם הפסוק (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, על פי שראיתי בשם מהרי"ט שמפרש הפסוק (שמות כ ג) לא יהיה לך אלקים אחרים על פני. דעל פני אין לו ביאור לכאורה. ומפרש הוא ז"ל על פי זה, כי טעות דור אנוש היה לעבוד לצבא השמים, באמרם כי מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, וחשבו כי זה כבודו ית' (עיין רמב"ם הלכות עכו"ם פ"א ה"א). אבל הוא טעות, כי אין חולקין לעבד כבוד במקום רבו ובפני רבו, רק שלא בפני רבו, וכן הדעת נותן כי לפני רבו הוא אפס ואין, וכמו שמצינו (שבת נ"ו ע"א) דאוריה מורד במלכות הוי, משום דאמר בפני דוד ואדוני יואב (שמואל ב' יא יא). ואם כן לפי זה אצל השי"ת הוי הכל בפניו, ואסור ליתן כבודו לאחר. וזה אמרו ית' לא יהיה לך אלקים אחרים, ושמא תאמר מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, לזה אמר על פני, ר"ל כי הכל היא בפני ולא שייך זאת, עד כאן דברי מהרי"ט. והיינו רם על כל גוים ה', ר"ל כמו כי גדול שמי בגוים אמר ה' (מלאכי א' י"א), ואמרו רז"ל (מנחות ק"י ע"א) דקרו ליה אלהא דאלהא, רק טעותם במה שעובדים לכוכבים ומזלות, הוא באמרם כי על השמים כבודו, כי מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, אבל עפרא לפומייהוו כי מי כה' אלקינו אף שהוא מגביהי לשבת, מכל מקום משפילי לראות בשמים ובארץ, ואם כן הוי הכל בפניו ולא שייך זאת כנ"ל. וכן הוא ביאור הפסוק אך צדיקים יודו לשמך, ר"ל דישראל שנאמר בהו (ישעיה ס כא) ועמך כולם צדיקים, רק לשמך יודו ולא לזולתך, ושמא תאמר מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, לזה אמר כי ישבו ישרים את פניך, כי יודעים כי מלא כל הארץ כבודו ותמיד הם לפניך, ובפניו לא שייך זאת וכו'.
אגרא דכלה
ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צוית"י (דברים יז ג). זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך (מגילה ט' ע"א), דמשמע לכאורה שח"ו לא צוה הש"י שיהיו, ואף על פי כן הם במציאות ההויה. ונ"ל הפירוש דהנה בדור אנוש התחילו לעבוד עבודה זרה כוכבי השמים וכסיליהם, באמרם שמהראוי לעבוד לשרי המלך אשר המלך מסר בידם איזה ממשלה וכח (כמבואר כל זה ברמב"ם הלכות ע"ז (פ"א ה"א)), ובאמת זה אסור וטעמא בעי למה יהיה זה אסור, הלא לכאורה אדרבא זה כבוד המלך שמכבדין את עבדיו. אבל הטעם הוא דודאי המשתחוה והמכבד לשרי המלך בהיכל המלך, מתחייב ראשו למלך כידוע (קידושין מ"ג ע"א) מאוריה שנתחייב מיתה על שאמר לדוד ואדוני יואב (שמואל ב' יא יא). והנה הש"י מלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיניה, על כן אסור לעבוד בלתי לי"י לבדו. והנה קשה על זה הרי מצוה לכבד את המצות כגון תפילין וציצית ומזוזה ולנשקם ולחבבם, והאיך יתכן זה לכבד דבר זולת הבורא. והתירוץ על זה דהמצות כיון שנצטוו מפי הש"י, אם כן הם רצונו ית"ש, והם כביכול איברין דמלכא ממש כידוע למשכילים כיון שבהם מלובש רצונו, מה שאין כן לעבוד לככבי השמים וכסיליהם שאין בהם ציוו זה אסור. וז"ש או לכל צבא השמים אשר לא צויתי, שאין בהם שום ציוו מצוה, מה שאין כן המצות שיש בהם ציוו הש"י ורצונו מלובש בהם, המכבדם מכבד את המלך ממש, והבן: